אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ז׳:י״א

מהדורה: מהדורת פרידברג

מפרשים:
11 אין פודין את הקדש אכסרה. נ"ב תורת כהנים מפורש על קרא והעריכו הכהן בפרק י':
12 לוקחין אותה הגזברין ושותקין. נראה דרבינו כוון לדברי ירושלמי פ"ד דמעשר שני ה"ב א"ר יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל, מע"ש שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל מה בין מע"ש להקדש א"ר אימי שכן אדם מצוי להרבות על הקדישו, פירוש דמשכחת שנתכוין אדם להוסיף על הקדישו, ומשו"ה בהקדש תפיס דכל עיקר הקדש בא בנדר ונדבה אבל מע"ש אינו בא בנדר ונדבה שעל הפירות המתוקנין אינו יכול להפריש עוד מעשר וכן מעות אינו יכול לתפוס עליהן קדושת מעשר אם לא ע"י פדיון ולכך מה מהני אם מתכוין להרבות על מעשרו ולכך לא נתפס יותר מכדי דמיו בקדושת מעשר והביא זה רבינו לקמן פרק ה' ממע"ש, ר"ז בעי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי, פירוש דאמר שבטעות היה שהי' סבור שהוא שווה כך וא"כ לא שייך להקדש המותר מכדי דמיו עיין תוס' קדושין דף כט ד"ה משכו א"ל לכשיבדק פירוש ואנן לא בדקינן דאמרינן דנתכוין להוסיף משוויו, ולזה כוון רבינו לוקחין אותה הגזברין ושותקין, והכוונה דלא בדקינן אותו אבל אם ידעינן דלא נתכוין להוסיף כלל רק שבטעות היה לא נתפס המותר בקדושה וברור. ולפ"ז יצא לנו דאם נתאנה הדיוט מהקדש יש לו אונאה וכמו דאמר בירושלמי לכשיבדק ואף אם נאמר דע"ז קאי הך דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט כדמשמע גבי בנו של יוסף בן יועזר בפרק יש נוחלין דף קל"ג מ"מ איתא בשאלה, וזה נגד מש"כ רבינו בהלכות מכירה פי"ג אלו דברים כו' וההקדשות אפילו מכר שוה דינר באלף או אלף בדינר וכו'. אלמא אף דנתאנה הדיוט בכמה אין לו דין אונאה והכא אמר לכשיבדק דאם ידענא דלא נתכוין להוסיף לא נתפס יותר על כדי דמיו. אך ז"א דעל כרחין כי איתמעט היכי שנתאנה הדיוט מהקדש מדין אונאה וביטול מקח זה דוקא דרך מקח שהוא מוכר להקדש דבר הנצרך להקדש בזה אמרו לעמיתך אבל להקדש אין דין אונאה אבל דרך חילול אם נתאנה לא נתפס יותר מכדי דמיו להקדש היכא דקים לן דלא נתכוין להוסיף, והא דתלי בתלמודין הך דאין אונאה להקדש בשנתאנה הקדש בהך דשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אף דתמן במשנתינו דאין להן אונאה דרך מקח ומדמה להך דדרך חילול וכמו דפרש"י בפרק הזהב דהחילוק פשוט דלאפוקי מרשות גבוה שוה שפיר דרך מקח לדרך חילול דאטו הגזבר יכול להפסיד להקדש אם לא דדרך חילול ג"כ יוצא בפדיון כזה אבל להכניס מרשות הדיוט לגבוה שפיר יש לחלק בין דרך מקח לדרך חילול, ויעוין שיטת תוס' בתמורה דדוקא בעלים יכול לפדות לכתחילה בפרוטה וזה החילוק דוקא דרך חילול ולאפוקי מרשות הקדש לא לעיולי לרשות גבוה דתמן שוה הבעלים לאחר ואכמ"ל, ויעוין סנהדרין דף ט"ו אלא לעיולי שלשה כו' ובלא זה מוכרח לחלק כאן בין דרך מקח לדרך חילול דכאן הוי כמחליף כלי בכלי פרה תחת פרה וטלית תחת טלית ובזה הא פסק רבינו דהמחליף כלי בכלי גם בהדיוט ג"כ אין לו אונאה במקח ועיין שיטת רבינו בהלכות מכירה שם והברור כדפרישנא ודוק: